סיירת דוכיפת
שמעון שטיינר – תולדות חיים
שמעון- חבר יקר, איש אדמה וחקלאות חרוץ, בעל, אבא, אח וסבא יקר ואהוב הלך לעולמו.
שמעון נולד בעין גב בנובמבר 1948 להוריו רבקל'ה ויונה זכרונם לברכה. בשנת 1954 עם הפילוג בקיבוץ עברה המשפחה לגנוסר כאן נולדו אחיו אבי ועמית.
שמעון גדל והתחנך בגנוסר, בכיתה י"ב למד בביה"ס המקצועי באפיקים. עם סיום הלימודים התקבל עם קבוצתו- קבוצת "עופר" לחברות בגנוסר.
בנובמבר 1966 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת "דוכיפת". עם יחידה זו עבר את מלחמת ששת הימים ואת פעולת התגמול- "כארמה" בגדה המערבית.
כאיש מילואים נלחם במלחמת יום הכיפורים באזור יריחו ובסיני ובמלחמת לבנון שירת בבירות והרי השוף.
לאחר השחרור מהצבא עבד בכותנה ואחר כך יצא לשנת חופש בארה"ב שם עבד כנהג סמיטרלר.
כשחזר לקיבוץ עבד במשך כמה שנים כנהג סמיטרלר והוביל תוצרת חקלאית לכל רחבי הארץ. ושנתיים היה נהג שכיר בחברת "תעבורה".
לאחר המהפך ב-1977 שהליכוד עלה ומפלגת העבודה הייתה באופוזיציה, היה שמעון נהגו האישי של יגאל אלון. שמעון סיפר ש"מערכת היחסים ביניהם הייתה מעולה: אכלנו יחד, הבנו אחד את השני, הוא מאד התחשב בי ואני ידעתי איפה הוא אוהב לאכול ולישון שהיה מחוץ לבית. שמרתי מאד על הפרטיות שלו. כל חודש היינו נוסעים בסביבות 10.000 ק"מ בכל אזורי הארץ. הייתי קם לעבודה כל יום בכיף גדול לעבוד עם אדם כזה".
לאחר תקופה זו היה מרכז עבודה ועם סיום התפקיד חזר לעבוד בכותנה.
בתקופה זו התחתן עם דניאל ונולד להם בנם- בנימין.
בהמשך עבד בדייג וריכז את הענף כארבע שנים, ועם איחוד ענף גידולי שדה ריכז את הענף בדרדרה ובבית.
בגיל 50 עם מחלתו יצא לעבודת חוץ בחברת "סונול" בניהול תחנות דלק באזור הצפון, ואחר 10 שנים החליט לחזור למה שתמיד אהב לגידולי השדה והפעם בקיבוץ גדות.
עם מרים אהובת ליבו בנה שמעון משפחה יפה וחמה. ביחד אהבו לטייל ולבלות.
לשמעון היו הרבה חברים, הוא שמר על קשרים עם חבריו מכל תקופות חייו ועיסוקיו והם החזירו לו אהבה.
עם מרים אשתו, בנימין-בנו, אבי ועמית- אחיו, הנכדים וכל בני המשפחות, אנו באבל הכבד.
יהיה זכרו ברוך
דברי הספד שכתבו חברים:
שמואל גולני:
פרדה משמעון
שמעון אחי אני נפרד ממך גם בשם החברים מסיירת דוכיפת.
נפגשנו לפני מלחמת ששת הימים ,עברו יותר מחמישים שנה.
תמיד ביחד, סק"ש ליד סק"ש ,באהל מיטה ליד מיטה, וברכב אתה ליד ההגה ואני לצידך.תמיד מצוייד במיקלעון מוכן לפעולה ומשרה ביטחון.
אנחנו נפרדים ממך פיזית ואתה עובר לליבנו כבר יומיים אני מתרפק על הזיכרונות והתכונות שייחדו אותך כל כך.
כינינו אותו באהבה ג'בקה על שם כלי העבודה היחיד שהיה לו בכיס ואיתו יכול היה להתגבר על כל תקלה בכלי הרכב של היחידה ,
הוא לא היה צריך את כל ארגז הכלים בכדי להתגבר על תקלה.
שמעון אהב את ההגה והתנועה היה נהג הניסוי של השיריוניות .כאשר היה צריך לעלות ציוד לג'בל עתקה ,במצרים בדרך לא דרך ,
כמובן ששמעון ישב ליד ההגה. כאשר היה צריך לרדת מג'בל ברוך בלבנון עם משאית עמוסה בטילים שמעון היה ליד ההגה.
שמעון נהג את משאית הבננות של גינוסר את ספינת הדיג ואת מובילי הטנקים של חב' תעבורה.
גם מטוס שמעון נהג באחת השבתות כשהיינו באל עריש נכנס שמעון למטוס ססנה התניע אותו ונסע על המסלולים ובקושי עצר את עצמו מלהמריא.
מלבד בצוללת שמעון נהג על הכול.
שמעון אהב אוכל טוב ויכול היה לאכול כמויות עצומות חששנו ששרשור מצוי במעיו ובעזרתו נשמר גופו הרזה .
כמה התגעגע והתגאה במאכלים שרבקה אמו הייתה מבשלת .העריץ את יונה אביו שניהל את המוסך והמסגריה של המשק וגם את בנו בן ואחיו אבי ועמית הזכיר בגאווה ודאגה.
כהוריו גם שמעון היה איש עבודה וניהל את ענף הדייג את הגד"ש ולבסוף ניהל בהצטיינות מס' תחנות דלק.
שמעון אהב את הסיגריות ,המותרות והאסורות ,לא אשכח את ישיבת הכריעה שלו כשסיגריה בזוית פיו והוא בפול סוטול.
לכלוך שמעון מאד לא אהב לכלוך ואי סדר יצרו אצלו דחייה מוחלטת.
שמעון גם לא אהב שמפריעים לו לצפות בתכנית מבט בטלוויזיה .ומאז שהסיע את יגאל אלון הפוליטיקה חדרה לעורקיו.
פרק ב' בחייו עם מירים היה מלא באהבה וסיפוק מאד אהבנו לבקר אותם בביתם הנאה והחם.
כמה קשה היה לפגוש אותו בסוף הדרך שכבר לא יכול היה לנהוג כבר לא נהנה מהאוכל והצינגלה שחיפש בימים אחרים כבר לא עשתה לו את זה.
ונשארה רק הסיגריה שגם היא כבתה בליל חמישי האחרון. נתנחם בכך שתם מסע הסבל ונגאלת מיסורי התופת של השנה האחרונה.
בשמי ובשם החברים אני רוצה להודות למרים על הטיפול המסור ללא גבול בשמעון ועל כך שאפשרה לו ללכת לעולמו במיטתו בבית.
שמעון אנחנו נפרדים אבל עוד נפגש אתה יודע שם באהל למעלה והבטחת לשמור לי את המיטה לידך
אוהבים אותך הגולנים והחברים.
זלמן בר-צבי:
לשמעון.
חברי משירות סדיר בסיירת דוכיפת, שמעון שטיינר, חבר קיבוץ גינוסר, הלך הלילה, 9 לפברואר 2018 לעולמו.
כחלק ממחלקת החימוש ביחידה מיום הקמתה, שימש שמעון כמכונאי שריוניות. כינויו בקרב חבריו היה "ג'בקה".
היינו יחד במלחמת ששת הימים. במבצע כראמה שבו לא השתתפתי, סיפר לי שמעון כיצד סייע להוציא את גופות חברינו שנפלו במבצע,
מתוך שתי השריוניות שנפגעו מטנקי הירדנים. עברנו שירות משותף בבקעה, במחנהגבעון (אל ג'יב) ליד גבעת זאב וברמלה,
בבסיס האחרון לפני שהיחידה פורקה והפכה לימ"ח (יחידת מחסני חירום). מהתקופה בסדיר, זכורים לי שלושה דברים שאפיינו את שמעון: החבילות הטעימות שקיבל מהקיבוץ ובהן העוגות המפנקות של אמו רבקה,שחולקו על ידו מייד לכולנו בנדיבות,
הסגריות מהקיבוץ שעזרו לנו בעת חירום כשנשארנו ללא כסף או סגריות משלנו, וחולקן על ידו לכל נזקק,
והקושי להעיר אותו בבוקר בימי חורף.
להיות בשטח עם שמעון הייתה חוויה מרגיעה, כיוון שלא הייתה תקלה ברכב שהוא לא פתר בכישרון רב(בדרך כלל רק עם ג'בקה ומברג- ומכאן הכינוי שנדבק בו).
שמעון המשיך לשרת במילואים, עם כל חברינו והשתתף בכל המלחמות מאז.אני המשכתי בקבע ודרכינו נפרדו, אך בשנים האחרונות חודש הקשר והתראינו לעיתים קרובות. באחד הימים, בעת לימודי באוניברסיטת
בן גוריון, נודע לי כי שמעון מאושפז בהדסה עקב אירוע בזמן שירות מילואים ליד ערד.
נסעתי מייד עם מירי רעייתי ושם פגשתי את אביו יונה ז"ל, שסיפר כי שמעון נעקץ ע"י עכביש האלמנה השחורה שהסתתרה בשק השינה.
מצבו היה קשה והוא טופל במח' טיפול נמרץ עד שהחלים למזלו.
אני בטוח כי עוד רבות ייכתב על הבחור הצנוע, המכונאי בחסד, החבר והאיש עם נשמה גדולה.
הכרתי את כל משפחתו, הוריו ז"ל ובעיקר אמו הנפלאה, ממנה זכיתי ליחס מפנק בירח הדבש בשנת 70' בנוף גינוסר, כששימשה כמנהלת המטבח במלון.
בשנים האחרונות זכיתי להכיר את רעייתו מרים, שהייתה זוגתו שנים רבות ושתמכה בו במחלתו בתקופה האחרונה והתוודעתי למרצה,
אופייה וכישוריה.
שמעון זכה לשותפה מקסימה לדרך.
אני ומירי משתתפים בכל ליבנו בצערך.
יהי זכרו ברוך.
זלמן בר צבי
חשמלאי שריוניות
יהוד.
מדבריו של הלל לפידות (ליפשיץ) על שמעון שטיינר ז"ל:
הצטערתי לשמוע על פטירתו של שמעון
למדנו באותה הכיתה גם בתיכון, בבית הספר המקצועי באפיקים. וכמובן שירתנו ביחד בדוכיפת.
שמעון הוא בן כיתתי מקיבוץ עין-גב, בפילוג של סוף שנות החמישים עבר עם הוריו ועם מספר משפחות נוספות לקיבוץ גינוסר.
הלל לפידות